תקציר של עבודת הסמינריון שכתב אריאל אקרון במסגרת הלימודים בפקולטה למדעי החיים באוניברסיטת תל אביב
מאת אריאל אקרון
לפניכם מאמר שכתב אריאל אקרון, סטודנט בפקולטה למדעי החיים באוניברסיטת תל אביב, המהווה תקציר של עבודת הסמינריון שהכין בנושא "השפעת חתול הבית על שמירת הטבע והמלצות לבקרה" בהנחיית פרופ' תמר דיין. לדבריו, "במסגרת העבודה נחשפתי למחקרים בנושא הנזק הנרחב שגורם חתול הבית המשוחרר (בגינות וברחוב) לחיי הבר, בין השאר היכחדות של ציפורים ונזק לאוכלוסיית זוחלים ויונקים קטנים. ניתן למנוע נזקים כאלה בקלות יחסית בעזרת כמה אמצעי מניעה פשוטים והעלאת המודעות, וכך ליצור סביבה טובה ובריאה יותר לחתולים תוך שמירה על בעלי חיים נוספים".
חתולים הם בין חיות המחמד הנפוצות בעולם ובישראל בפרט, ונמצאים במאות אלפי בתים בארץ. חתולי בית רבים משוחררים לחצר או לרחוב על ידי בעליהם, ונוטים לחיות בבית ובחוץ לסירוגין. מצב זה הינו בעייתי מאוד שכן החתול עלול לגרום לנזקים נרחבים לחיות הבר בסביבתו ואף להיפגע בעצמו.
חתולים הינם טורפים מצוינים ופעמים רבות טורפים גם כאשר הם שבעים, כאימון ולשם השעשוע. במחקר שנעשה בחתולי בית משוטטים נמצא שפרט אחד טורף בממוצע 126 חיות בר בשנה, ביניהן ציפורי שיר, יונקים קטנים וזוחלים. כאשר מכפילים מספר זה במספר החתולים המשוטטים, מגיעים לנזק סביבתי עצום, וזאת מבלי להכליל את החתולים חסרי הבית שגורמים לנזק רב אף יותר. בין בעלי החיים הנפגעים מצויים מינים בסכנת הכחדה וחיות בר המוגנות בחוק. בנוסף, חתולים פוצעים חיות בר רבות בניסיונות הציד ומתחרים איתן על מזון וטריטוריות. לכן מומלץ לחדול משחרור חתולי בית לרחוב, בין אם לטובת הסביבה ובין אם לטובתם האישית.
בעוד שלחתולי מחמד ישנה תוחלת חיים של כ-12-18 שנים, לחתולי הבית המשוטטים וחתולי הרחוב תוחלת חיים של כ-3 שנים בלבד. חתולים משוטטים מהווים מטרד לבני אדם בגלל יללות בתקופת הייחום ועלולים להעביר מחלות לבני אדם ולחיות אחרות, כגון הטוקסופלזמה והכלבת. עיקר הנזק הסביבתי נגרם על ידי חתולים חסרי בית (חתולי רחוב). מאמצי סירוס ועיקור של חתולים חסרי בית ברמה העירונית הם פתרון חלקי וזמני בלבד, שכן עד היום ניסיונות שנעשו לצמצום אוכלוסיית החתולים באזור עירוני וחצי עירוני לא צלחו. לחתולים כושר רבייה גבוה במיוחד והם יכולים לחיות בצפיפות באזורים עירוניים. מחקרים הראו שכשליש מאוכלוסיית חתולי הרחוב אינם נכנסים למלכודות, לא משנה איזה מזון מוצע להם, ולכן אפילו מאמצי סירוס בקנה מידה לאומי לא יועילו.
מקומו של החתול המבוית הוא אינו ברחוב והסיבה להימצאותו שם נעוצה בחוסר אחריותם של בני האדם. חופש תנועה לחתולי מחמד וגידול לא מבוקר של אוכלוסיית חתולי הרחוב גורמים כאמור לנזק רב לחיי הבר ולאקוסיסטמה. לכן, כדי לשמור על חתולי הבית ולצמצם פגיעה בבעלי חיים אחרים, מומלץ למגדלי חתולי הבית הנוהגים לצאת החוצה לקחת אחריות אישית ולנקוט באמצעי זהירות ומניעה כגון:
1. סירוס ועיקור חתולי הבית.
2. הגבלת חופש התנועה בחוץ או מתן תנועה מוגבלת עם השגחה.
3. עוצר לחתולי בית (במיוחד בזמנים רגישים כגון תקופות רבייה ונדידה).
4. אמצעים מגבילי טריפה: חיבור פעמון רועש ומחזירי אור על הקולר.
5. סיפוק הצרכים האנרגטיים ודחפי הטריפה הטבעיים של החתול על ידי משחק וצעצועים.
ישנה חשיבות מכרעת בנקיטת צעדים שכאלה באזורים עם מגוון ביולוגי גבוה כגון אזורים כפריים, בסיסי צבא, פארקים ושמורות טבע.
אימוץ חתול כרוך במחויבות לא רק כלפי בעל החיים המאומץ, אלא לסביבה כולה. מומלץ להימנע מלאמץ חתול כתוצאה מדחף רגעי, ולעולם לא לנטוש בעל חיים ברחוב. החתול הינו חיית מחמד מופלאה וייחודית, אך כאשר אנו יוצרים העדפה לחתול על פני חיות בר אחרות אנו עלולים לגרום להכחדה ולנזק סביבתי, כאשר במקרים רבים את הנעשה אין להשיב. ריבוי אוכלוסיית החתולים היא תופעה רחבת היקף שאנו יצרנו, והחובה לתקן את המצב מוטלת עלינו.